קזבגי הקפואה
תחזית מזג האויר לימים הקרובים הבטיחה מזג אויר יבש ובהיר. לא חם חלילה. אז החלטנו לממש את התוכנית ולנסוע לקווקז- לקזבגי. הדרך לקזבגי מכונה גם הדרך הצבאית, זו שמובילה מגאורגיה לרוסיה והיתה בעיקר בשימוש הצבא. עשינו את דרכינו חזרה מבורג'ומי, חלפנו על פני גורי ומצ'חטה ושמאלה לדרך הצבאית. שמענו שהדרך די מאתגרת ולכן החלטנו לעצור לארוחת צהרים לפני האתגר... מסעדה קטנה ומקסימה על אם הדרך לא רחוק ממצחתה, חדרי אבן פרטיים לכל שולחן סועדים, מלצרית שלא יודעת מילה אנגלית ואין תפריט כתוב. מדריך טיולים שהתארח במקום המליץ לנו באנגלית גיאורגית על שיפודים וחינקלי וסלט ירקות. הילדים נהננים מהשמש ומשחקים בחצר ואנחנו אוכלים את אחת הארוחות הטעימות ביותר שיצא לנו לאכול בגיאורגיה. עולים על הג'יפ ומתכוננים לנסיעה מפרכת. חיש מהר מגיעים למאגר זינוואלי, שלצערנו יבש בדיוק. מדריך טיולים עם קבוצה ישראלית מספר להם שהשנה השלגים בקווקז מאחרים להפשיר ולכן המאגר מאחר להתמלא. עוד כמה דקות ואנחנו במצודת אנוארי מצודה חביבה עם כנסיה במרכזה שמשקיפה על המאגר היבש. עושים הפסקה למתיחת איברים, סיור במצודה ושיחת סקייפ קצרה לישראל וממשיכים. מטפסים ומטפסים והנוף הופך לבן יותר ויותר, הדרך מתפתלת וחלקלקה, גשם מתחיל לרדת והנה אנחנו בעיירת הסקי גדאורי. חולפים על פני העיירה ומרוב התרכזות בדרך בעת שחוצים את מעבר ההרים הגבוה, מפספסים את אנדרטת הידידות. לא נורא חשבנו לעצמנו, יש הזדמנות נוספת בדרך חזרה.

משטרה עוצרת את כלי הרכב לאחר המעבר כיוון שבכביש הצר ניתן לנסוע רק בכיוון אחד ושיירת משאיות מתקרבת מהצד השני. לאחר כרבע שעה ממשיכים דרך מנהרות שמגינות עלינו מהשלג שנערם ונוסעים בנוף קפוא קפוא וכל כך נקי. עוד כמה אתגרי נהיגה של חציית שלוליות ענק, התחמקויות מבורות ומבמפרים לא צפויים ואנחנו בקזבגי. מחפשים מקום לישון בכפר הסמוך גרגטי, אבל הכל מלא בוץ ולא נעים אז ויתרנו. חוזרים לקזבגי, משוטטים עוד קצת, פה מלא ושם מעפן. אופיר מוריד את עטר והילדים במסעדה וממשיך לחפש. בסוף הוחלט לקחת חדר בהוטל סטפמינדה שנמצא במרכז העיירה. 100 לארי ללילה למשפחה, בחדר מלון גדול ומרווח (בעצם חדר וסלון J יש שיקראו לזה סוויטה). העייפות כרגיל כבר משתלטת, הקור חודר לעצמות ואנחנו נכנסים למיטת לשינה מתוקה.

למחרת מצטערים שלא הזמנו ארוחת בוקר במלון, אנחנו האורחים היחידים ובגלל שלא תיאמנו מראש, אין אפשרות להתחרט עכשיו. מסתבר שאין ממש איפה לאכול ארוחת בוקר בעיירה אז החלטנו לנסות את המלון היוקרתי ביותר שנמצא על ראש גבעה ומשקיף לכיוון כנסית השילוש הקדוש והר קזבג. ארחות בוקר במחיר מופרך של 70 לארי למשפחה אבל טעים טעים טעים ומגוון מאוד מאוד. הרגשנו בארוחת בוקר באלפים השוויצרים. המראות מחלונות חדר האוכל המפואר מדהימים, הילדים מרוצים והבטן מלאה.

מבררים האם ניתן לעלות לכיוון הכנסיה עם הרכב ונאמר לנו שאם יש לנו ג'יפ זה אפשרי. מתחילים בנסיעה בשביל המשובש שמתחיל להתפתל לו על צלע ההר, הדרך מלאה מהמורות והילדים נרדמים, כל סיבוב אנחנו מתפללים שלא יבוא רכב מהכיוון הנגדי, עולים ועולים וההרגשה כל כך טובה, באחד הסיבובים מגיעים למעט שלג, עם דפיקות לב מואצות עוברים את הקטע וממשיכים בשביל ופתאום השביל הופך מושלג. בטוחים שתכף מגיעים וממשיכים לנסוע בשביל השלג על צלע ההר כשלפתע מולנו שני רכבים. מה עושים עכשיו?? מרוב לחץ עוצרים והרכב נתקע. הנהג הגיאורגי מסביר שלא ניתן להתקדם בשביל ושגם הוא נתקע והרכב השני זה רכב שהגיע לחלץ אותו. הוא מחליף את אופיר ליד ההגה ומסיע את הרכב שלנו רוורס בשביל המושלג כמה מאות מטרים. את המשך הנסיעה ברוורס עושה עטר בקצב צב כשאופיר עומד מחוץ לרכב ומכוון אותה, לאחר שמגיעים למקום בו ניתן להסתובב, סבים אחורה מאוכזבים אך מרוצים שכל החוויה ההזויה לא הסתיימה באסון.

חזרה לחדר המלון כדי להירגע מהפחד, קצת בירורים עם המקומיים ומסתבר שרכב לאדה 4X4 יכול לעשות את הדרך כמעט עד סופה וישאר ללכת עוד כקילומטר אחד עד הכנסיה. מתלבטים ומנסים לשכנע את פלג להשאר עם בעלת המלון החביבה ואנחנו נעשה את הטיול הקצר והוא מסרב בתוקף. מחליטים שאופיר יצא ראשון עם נהג ואם זה שווה עטר תצא אחרי שישוב. הם מגיעים די מהר לנקודה בה נתקענו עם הגיפ רק שעה קודם. חולפים את המקום ובערך לאחר 500 מטר עוצרים ומתחילים לטפס ברגל. הדרך מושלגת אך יפיפיה, הכנסיה באופק ותחושת הסיפוק גדולה. כשמגיעים לכנסיה מתחיל לרדת גשם חוזרים את הדרך אל הרכב, ביחד עם כל המטיילים שהיו על ההר ונוצר פקק תנועה רציני, גיפים תקועים ונסיונות חילוץ אחרי כמה שעות אופיר חוזר למלון. כבר מאוחר מידי לצאת לעוד סיבוב ועטר נושמת לרווחה J

ארוחת ערב בבית של קטינו, מיטב המאכלים הגיאורגים. קטינו מפעילה גסטהאוס בגרגטי אך כיוון שאין לה חדרים עם שרותים ומקלחת בחרנו לא להתארח אצלה. בדיעבד- שטות גמורה, במיוחד בעונה זו שאין כמעט מטיילים אחרים. לפלג ותבל הכינה פסטה עם חמאה ולהורים מיני תבשילי ירקות, בקר ודגים. ללקק את האצבעות. קטינו מקסימה וחברותית, משעשעת את הילדים ומשחקת איתם, מקשקשת קצת מילים בעברית ופלג ותבל מוקסמים. קובעים איתה למחר לארוחת בוקר. בבוקר מגיעים לקטינו והיא מספרת שבמעבר ההרים התחיל לרדת שלג, ממליצה לנו לצאת מהר מהר לדרך שלא ניתקע בקזבגי. אוכלים צ'יק צ'ק והיא אורזת לנו את השאריות לדרך, מצטלמים למזכרת ועולים על הג'יפ. איזה מזל, מטיילים שיצאו שעה אחרינו נתקעו כשסגרו את מעבר ההרים. מתחילים לטפס לכיוון מעבר ההרים, השלג הולך ומתחזק וגם הרוחות, ניידת משטרה עוצרת את הרכבים הרגילים אבל אנחנו עם 4X4 ולכן ממשיכים לנסוע, עטר נזכרת באנדרטת הידידות שפספסנו בדרך הלוך אבל השלג כל כך כבד שבקושי מהרכב ניתן לצלם אותה. חולפים על גדאורי בקצב צב, ממשיכים במורד עד שפסק השלג, פשוט לא האמנו שעשינו את זה! כשאופיר מנסה להעביר את הרכב חזרה ל 2X4 הג'יפ מסרב מנסים לנסוע עוד קצת אולי זה "יעבור לו" אבל הרכב מתעקש להשאר תקוע ובהתאם אנחנו לא מצליחים לעבור את ה 60 קמ"ש. ת-ס-כ-ו-ל. אין קליטה בנייד ולכן אי אפשר להתקשר לבעל הרכב או לחפש פתרון באינטרנט. עוצרים במוסך בצד הדרך, עם קצת רוסית ותנועות ידיים אופיר מסביר למוסכניק השיכור כלוט מה הבעיה והוא מציע לנסוע רוורס אולי זה יעזור. נאדאה. ממשיכים בקצב צב הקליטה חוזרת ומחפשים פתרון באינטרנט, נראה שנסיעה ברוורס אכן עשויה לעזור, מנסים שוב אבל ללא הועיל. ועוצרים במוסך הבא ושוב תנועות ידיים ושתים וחצי מילים ברוסית ומחליטים להתקשר לבעל הרכב. הוא מדבר עם המוסכניק ובאורך פלא נוסע קצת רוורס והבעיה נפתרת. מתעקשים לשלם לו סכום סימלי למרות שהוא מתעקש שלא עשה כלום וממשיכים לכיוון טיביליסי.

קטינו סידרה לנו חדר אצל זאירה בטיביליסי בעיר העתיקה, אבל לגוגל מפס יש תוכניות אחרות והוא מוביל למקום אחר לגמרי. אחרי שמבינים את הטעות מדייקים קצת יותר ומוצאים את דרכינו לעיר העתיקה של טיביליסי ולביתה רווי המדרגות של זאירה.