אחרי הגיחה לאודאיבה נסענו לשדה תעופה אחר ממנו יש טיסות פנימיות לאי הדרומי kyushu. חיפשנו בתוך שדה התעופה (כפי שהיה כתוב באינטרנט) sim לפלאפון בכדי שנוכל לתקשר נורמלי בעזרת האינטרנט. לא הצלחנו למצוא שום מקום שמוכר סימים, ובלחץ של הכל עלינו למטוס עם תחושה של חוסר ידיעה מה הולך להיות בהמשך. דביר הציל את המצב כאשר התכתב על המטוס (בו היה עוד וייפיי) עם אבא שלו וביקש להפעיל תוכנית של 012 , וזה הציל אותנו לשבוע-שבועיים הראשונים עד שנצליח ללכוד לנו איזה סים.
הטיסה עצמה היתה מהממת, וראינו בזמן שקיעה את הר פוג'י מבצבץ לו מעל עננים. מחזה קסום.

הנחיתה של המטוס היתה רכה, אבל הנחיתה שלנו לסיטואציה לא. למרות שהיתה זו שעת ערב מוקדמת שדה התעופה היה סגור מכל בחינה.. בניסיון להבין איך אנחנו מגיעים למלון שלנו מצאנו איזה שאטל שמסתבר שעושה פיזור לתחנות באזור והוא היה חינם!!

הגענו לתחנת הרכבת הקרובה למלון שלנו
נידח פה
אם חוטפים אותנו תדעו שלא אהבנו אתכם וכל מי שהמשיך לעדכן אתכם בטיול הזה ובחוויות ממנו היו מתחזים, הם בטוח לא שמנים כמונו ):<